פורסם בשינויים קלים במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-4.8.2017

גבר יפני בחליפה נתקל בשתי נערות פיליפיניות שיכורות ברחובות טוקיו; יוצא צבא בסן־דייגו מביט בדאגה דרך חלון ביתו על חבורה של שחורים זרים שמסתובבת בשכונה שלו; גבר כהה פורץ לבית של אישה אוסטרלית לבנה. האפיזודות האלה – תקריות יומיומיות, אגביות – מבליחות לרגעים, בלי קשר נראה לעין, ב-Exit West, הרומן החדש של מוחסין חאמיד ('פונדמנטליסט בעל כורחו'), שהוכרז השבוע כאחד המועמדים לפרס מאן בוקר. רסיסים קטנים של מציאוּת, שבה אנשים ברחבי העולם נעקרים מבתיהם ומנסים את גורלם במקום אחר.

העלילה המרכזית מלווה את נאדיה וסעיד, שחיים בעיר ללא שם במזרח התיכון, ורואים את הבית שבו נולדו וגדלו הופך לאזור מלחמה. שגרת החיים של השניים קורסת באופן הדרגתי אבל עקבי, כמו התרסקות בהילוך איטי, והם נאלצים להימלט. כשהם שומעים על דלתות סודיות שצצות באופן מסתורי ומקשרות בין ארצות ויבשות, הם יוצאים למסע ברחבי אירופה, יבשת על סף מלחמת אזרחים.

את משבר הפליטים שמתחולל היום בעולם מנסח חאמיד לא כמציאות פוליטית מדאיגה, אלא כאגדה פנטסטית. יש לזה מחיר; ככל שכתיבתו מתקרבת למחוזות האלגוריים היא מאבדת מתחושת החיוניות והדחיפות הפוליטית שהייתה בספריו הקודמים, ומשרה על הספר אווירה מעט חלומית ונינוחה. גם סיפור האהבה של נאדיה וסעיד, שמגיעים מארץ לא ידועה ומוקפים בדמויות פונקציונליות וחסרות שם, מעניק לסיפור גוון מרוחק ורומנטי, שלרגעים נראה כמו עוד משל שחוק מסוגת 'האהבה יכולה לשרוד הכל'. ובכל זאת, דווקא האוניברסליות של העלילה מציעה תקווה אמיתית, מכיוון שהיא מזכירה שלכל משבר הומניטרי או מלחמה יש תוקף, ושהם רק עוד פרק בהיסטוריה – לא גזירת גורל. חוֹרי-התולעת שנפערים בכל מקום מצליחים להעביר בעוצמה את ממדיה והשלכותיה של גאות הפליטים בעולם. הם ממחישים כיצד הקרקע מתחת לרגליים של כולנו – לא משנה איפה אנחנו גרים – תלויה על בלימה. בהקשר הזה, הדלתות מבטאות עוד רעיון מרתק ולא מובן-מאליו לקורא בן-ימינו; הן מזכירות שגם אם עכשיו תלוי מעל דלת שלט 'יציאה' חד-משמעי, יכול להיות שבזמן אחר, במציאות אחרת, היא תוכל לשמש גם כדלת כניסה.

Exit West // Mohsin Hamid, 2017