כיצד לחיות ללא אירוניה (תרגום)

מילים

מאת: כריסטי וומפולפורסם ב-New York Times ב-17 בנובמבר, 2012

אם אירוניה היא האתוס של העידן שלנו – וזהו אכן המצב – הרי שההיפסטר הוא האבטיפוס שלנו לחיים באירוניה.

ההיפסטר נמצא בכל עיר, רודף את הרחובות והאוניברסיטאות. מביע נוסטלגיה לזמנים בהם עדיין לא נולד. הליצן העירוני הזה מאמץ אופנות שיצאו מהמוֹדה (השפם, המכנסיים הקצרצרים), מנגנונים מכניים (אופניים ללא-הילוכים, נגן תקליטים נייד), ותחביבים משונים (בישול בירה ביתית, נגינה על טרומבון). המזון העיקרי שלו הוא התנהגות מוזרה, גמלונית ומודעת-לעצמה. כל בחירה שהוא מבצע עוברת מספר שלבים קפדניים של תהליך בחינה-עצמית. ההיפסטר מומחה בתבניות חברתיות, מומחה במה ש"מגניב". הוא לומד ללא-הפסקה, מלקט כל מה שעדיין לא התגלה על ידי המיינסטרים. הוא רפרנס מהלך; הבגדים שלו מכילים התייחסויות לדברים רבים, הרבה יותר מאשר לַלְבוּשׁ עצמו בלבד. הוא מנסה להתמודד עם הרצון שלו לאינדיבידואליות, לא בעזרת רעיונות או דעות, אלא באמצעות פריטים חומריים.

הוא מושא-קל לבוז. אבל ללעוג להיפסטר זו התייחסות שטחית מדי לבעיה.