שמח
אהרן שבתאי

אַהֲרֹן מְדֻכָּא,
אֲבָל נִשְׁאָר שָׂמֵחַ

כִּי זֶה הָאֹפִי שֶׁלּוֹ,

הוּא אָדָם
עָשׂוּי לְשִׂמְחָה

זֶה כְּמוֹ הַחֹשֶךְ
שֶׁמְּכַסֶּה עַגְבָנִיָּה

כָּל הַחֹשֶׁךְ שֶׁבָּעוֹלָם
מְכַסֶּה עַגְבָנִיָּה

וְהָעַגְבָנִיָּה בַּחֹשֶךְ

אֲבָל הַחֹשֶךְ הוּא חֹשֶךְ
וְהָעַגְבָנִיָּה עַגְבָנִיָּה

**

שִמחה
אמיר גלבע

כָּל אֶחָד בָּרְחוֹב שָׁאַל מָה אַתָּה שָׂמֵחַ
וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי כִּי הָיִיתִי שָׂמֵחַ
עַד שֶׁהִגַּעְתִּי כִּמְעַט לְסּוֹף הָרְחוֹבוֹת.
נִמְצָא לִי יֶלֶד קָטָן שֶׁשִּׂחֵק בְּחוֹל בְּסּוֹף הָרְחוֹבוֹת
אָמַרְתִּי לוֹ בּוֹא הֱיֵה גַּם אַתָּה שָׂמֵחַ
אָמַר לִי אַתָּה נִמְצָא בְּסּוֹף הָרְחוֹבוֹת.

כָּל אֶחָד בָּרְחוֹב שָׁאַל מָה אַתָּה שָׂמֵחַ
וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי כִּי הָיִיתִי שָׂמֵחַ
עַד שֶׁהִגַּעְתִּי כִּמְעַט לְסּוֹף הַשִּׂמְחָה.
נִמְצֵאתִי לִי יֶלֶד קָטָן שֶׁאֵינוֹ בָּא לְסּוֹף הַשִּׂמְחָה
אָמַרְתִּי לִי אַתָּה עוֹד וָעוֹד תִּהְיֶה שָׂמֵחַ
וּלְעוֹלָם לֹא תָּבוֹא עַד סוֹף הַשִּׂמְחָה.

כָּל אֶחָד בָּרְחוֹב שָׁאַל מָה אַתָּה שָׂמֵחַ
וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי כִּי הָיִיתִי שָׂמֵחַ
וְגַם אֵינִי שׁוֹמֵעַ בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה.
נִמְצָא לִי יוֹם אָרֹךְ שֶׁלֹּא הָיִיתִי שָׂמֵחַ
וְתָמַהְתִּי עַל כָּל אֶחָד שֶׁאָז שָׁאַל לַשִׂמְחָה
וְתוּגָה אָכְלָה בַּלֵב גְּדוֹלָה כְּשִׂמְחָה.

**

לאה גולדברג

הָיָה זֶה שֶׁקֶט אַחֲרוֹן שֶׁל קַיִץ –
צֵל קַל כְּקֶמֶט עַל מִצְחוֹ שֶׁל יוֹם.
וּשְׁנֵינוּ מוּל הַיָּם כִּנְטוֹת הַיּוֹם
יָדַעְנוּ כְּבָר, שֶׁאֵין תְּמוּרָה לַקַּיִץ.

קוֹל עוֹף תּוֹעֶה נִנְעַץ בַּדּוּמִיָּה,
וּכְלִימוֹן בָּשֵׁל הִצְהִיב הָאֹפֶק.
מַה מִּתְרַגֵּשׁ וּבָא מִקַּו הָאֹפֶק?
יָדַעְנוּ – אֵין תְּמוּרָה לַדּוּמִיָּה.

אַךְ שְׁעַת-הַגְּבוּל הזֹאת נִפְלְאַתָה
מִכָּל שָׁעָה שֶׁל זִיו שֶׁלֹּא תַּחְזֹר עוֹד,
אֲשֶׁר עַד כֹּה נָשָׂאנוּ בִּשְׁתִיקָה.

יָדֵינוּ כְּבָר שְׁלוּחָה אֶל צְלִילוּתָהּ⁠
וְהִיא צוֹפֶנֶת כְּתֵבַת פַּנְדּוֹרָה
רוּחוֹת יָגוֹן וְסַעַר הַתְּשׁוּקָה.

**

לאה גולדברג

וְלֹא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא זֹהַר
עָנָו שֶׁל הַשְׁכָּמָה בִּרְחוֹב כַּפְרִי
וְלִבְלוּבוֹ שֶׁל גַּן בְּטֶרֶם פְּרִי
בְּלֹבֶן תִּפְרַחְתּוֹ יְפַת־הַתֹּאַר.

וּמַה מְּאֹד צָחַקְתָּ בְּאָמְרִי
כִּי אֶל הַשַּׁחַר הֶעָנֹג כַּוֶּרֶד
אקֶרְַב ואְקֶטְפְנֶוּ למְזַכְרֶֶּת
וְאֶשְׁמְרֶנּוּ בֵּין דַּפֵּי סִפְרִי.

אֶת זְרוֹעֲךָ נָשָׂאתָ, הֲתִזְכֹּר?
וַהֲנִידוֹתָ אַט עֲנַף תַּפּוּחַ,
וְעַל רֹאשִׁי יָרַד מָטָר צָחוֹר.

מֵאֲחוֹרֵי גַּבְּךָ הַכְּפָר נֵעוֹר,
הַחַלּוֹנוֹת נִצְטַלְצְלוּ עִם רוּחַ –
וְלֹא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא אוֹר.

**

מחבואים
דליה רביקוביץ

יֵשׁ דָּבָר שֶׁשָּׁכַחְתִּי
וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹד זוֹכֶרֶת
יַלְדוּתִי פָּרְחָה עָבְרָה לָהּ
וַאֲנִי נִשְׁאֶרֶת.
גַּם יוֹנֵק הַדְּבַשׁ פּוֹרֵחַ
מֵעָנָף לְעָנָף
מִקֵּיסָם אֶל קוֹרָה
וַאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת.
דְּבַר מָה נִמְצָא מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּתֶל
וְהַדֶּלֶת:
זִכָּרוֹן שֶׁעוֹקֵר הָרִים
וְטוֹחֲנָם זֶה בָּזֶה.
אָהַבְתִּי פַּעַם פֶּסֶל
אִיטַלְקִי.

כְּשֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת אֲנִי דְּחוּסָה כְּעָנָן
עֲמוּס גְּשָׁמִים,
מַגִּיר מָטָר.
כְּשֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת
אֲנִי כָּל דָּבָר
שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּדַעַת אִישׁ.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת
בְּפָנִים תְּמֵהוֹת:
מַה יָּכוֹל לִקְרוֹת לִי
שֶׁלֹּא קָרָה לִי עוֹד?
אֲנִי תְּלוּיָה מֵעַל עָנָן
מִבְּלִי לִפֹּל
בְּלִי כְּנָפַיִם, בְּלִי מַקּוֹר.
פַּעַם, כְּשֶׁהָיִיתִי מְאֹהֶבֶת
כְּבָר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי
חֹם אוֹ קֹר.

**

על אי־הצורך לקנות מאוורר בקיץ
פנחס שדה

לֹא מִכְּבָר, בְּיוֹם קַיִץ כָּבֵד בַּשָּׁרָב,
אָמַר אֵלַי מִישֶׁהוּ: לָמָּה זֶה לֹא תִּקְנֶה לְךָ מְאַוְרֵר
לִלְחֹם בַּשָּׁרָב הַזֶּה, וְאַתָּה אִישׁ יוֹשֵׁב בַּיִת כָּל יָמֶיךָ, וּבַלֵּילוֹת.
וְחָשַׁבְתִּי בַּדָּבָר, אַךְ אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: הִנֵּה אֲנִי
אֵין לִי מִלְחָמָה עִם הַחֹם, אוֹ עִם הַקֹּר,
וְאֵין בְּלִבִּי עֲלֵיהֶם טְרוּנְיָה כָּלְשֶׁהִי.
הֵן לֹא בְּזָדוֹן בָּאִים הֵם אֵלַי. לֹא אֶת רָעָתִי הֵם מְבַקְּשִׁים.
הֵם נוֹלְדוּ כָּךְ. חֹם הַקַּיִץ, צִנַּת הַחֹרֶף. אֵין זֶה אֶלָּא כְּפִי שֶׁבְּרָאָם הַבּוֹרֵא.
בְּטֶבַע הַדְּבָרִים הוּא. עַל פִּי מַתְכֻּנְתוֹ שֶׁל סֵדֶר הָעוֹלָם.
הָיִיתִי אוֹמֵר, בְּבוֹאִי לְהַרְהֵר בַּדָּבָר, כִּי לִבִּי רוֹחֵשׁ אֲלֵיהֶם כְּמוֹ יְדִידוּת.
בְּבוֹאָם אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם בְּבוֹאֲכֶם, וּבְלֶכְתָּם: לֶכְתְּכֶם לְשָׁלוֹם.
שׁוּבוּ נָא אֵלַי גַּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, אוֹמֵר אֲנִי. מְקַוֶּה אֲנִי גַּם אָז לִהְיוֹת כָּאן.

**

ויליאם קרלוס ויליאמס
כל מה שרציתי לומר

אָכַלְתִּי
אֶת הַשְּׁזִיפִים
שֶׁהָיוּ
בַּמְקָרֵר

שֶׁבֶּטַח
שַׂמְתְּ אוֹתָם בַּצַּד
לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר

סִלְחִי לִי
הֵם הָיוּ פָּשׁוּט נֶהֱדָרִים
כָּל כָּךְ מְתוּקִים
כָּל כָּךְ קָרִים

(מאנגלית: שמעון זנדבנק)

**

רֶגַע
יעל גלוברמן

דַּוְקָא אֶת אַחַר הַצָּהֳרַיִם הַהוּא אֲנִי זוֹכֶרֶת
כְּשֶׁבְּבַת אַחַת
אַרְבַּע מִטְרִיּוֹת נִפְתְּחוּ בְּתוֹך הַבַּיִת,
אֲדֻמּוֹת כֻּלָּן. הִסְתַּכַּלְנוּ זֶה בָּזֶה בְּשֶׁקֶט.
בְּקֹשִי הִצְלַחְנוּ לְחַכּוֹת שֶׁהָאוֹרְחִים יֵצְאוּ
וְנִהְיֶה לְבַד.
יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הָאֹשֶר, אֲנִי זוֹכֶרֶת
אֶת הַיְדִיעָה הַמְסַחְרֶרֶת
שֶׁאֲנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים.

**

וכו' וכו'
דליה רביקוביץ'

מַה זֹּאת אַהֲבָה? שָׁאַלְתִּי אֶת עִדּוֹ
וְהוּא זָרַק בִּי מַבָּט מְצֻדָּד
וְאָמַר לִי בְּזַעַף אוֹ בְּחֶמְלָה:
אִם אַתְּ לֹא יוֹדַעַת עֲדַיִן
כְּבָר לֹא תֵּדְעִי לְעוֹלָם.
ואָז אָמַרְתִּי לוֹ בְּלִי זַעַף וּבְלִי חֶמְלָה
אֲבָל בְּמַבָּט מְצוֹדֵד וּמְעַט מְשָׁעֳשָׁע
אֲנִי יוֹדַעַת מַה זֹּאת אַהֲבָה
בְּסַךְ הַכֹּל רָצִיתִי לִבְדֹּק אֶת כֹּשֶר הַבִּטּוּי שֶׁלְּךָ
וְכֹשֶר הַהַבָּעָה שֶׁלְּךָ בְּעִבְרִית,
וְגַם רָצִיתִי טִפַּת זַעַם וְחֶמְלָה
כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַמֶּתַח,
שֶׁלֹּא נַתְחִיל לְשַׁעֲמֵם זֶה אֶת זוֹ
וְלֹא נָרִיב וְאַחַר-כָּךְ נִתְנַצֵּל,
זֶה אוֹכֵל אוֹתִי,
אֲנִי יוֹדַעַת מַה זֹּאת אַהֲבָה.
לְמָשָׁל, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.

**

זלדה

בַּבֹּקֶר הִרְהַרְתִי:
לֹא יָשׁוּב עוֹד קֶסֶם הַחַיִּים
לֹא יָשׁוּב.
פִּתְאוֹם בְּבֵיתִי הַשֶּׁמֶשׁ
יֵשׁוּת חַיָּה לִי
וְהַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם
זָהָב
וְהַפֶּרַח אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן וְהַסְּפָלִים
זָהָב
וּמַה הָיָה לָעֶצֶב
גַּם בָּעֶצֶב נֹגַהּ.

**

הַמְּכוֹנִית
אהרן שבתאי

שַׂמְתִּי אֶת כְּלַל חֲפָצַי בַּמְּכוֹנִית
וְכָעֵת אֲנִי חַי בִּמְכוֹנִית
וְיֵשׁ לִי כֶּסֶף לִקְנוֹת דֶּלֶק
וְיֵשׁ לִי חַלּוֹן זְכוּכִית רָחָב
אֲנִי דּוֹאֵג לַצְּמִיגִים, מְנַפֵּחַ אוֹתָם
וְנוֹסֵעַ לְחַפֵּשׂ בַּחוּרָה

**

עולם מופלא
טוביה ריבנר

אֲפִלּוּ תִּמְצָא אֶלֶף סִבּוֹת לְהִתְנַגֵּד – הָעוֹלָם מֻפְלָא.
תֹּאמַר: נוֹלָדִים כְּדֵי לָמוּת-אֵיזֶה זָדוֹן!
אֲבָל עַד אָז – הָעוֹלָם מֻפְלָא.
מֻפְלָא במה שֶׁהוּא מְגַלֶּה וּבמה שֶׁהוּא מַסְתִּיר.
מֻפְלָא בְּבָרְאוֹ יוֹם אַחַר יוֹם וּמֻפְלָא בְּקָטְלוֹ לַיְלָה אַחַר לַיְלָה
בְּהַפְצִיעַ הַחַמָּה אֶת הָעוֹר הַקָּרִיר, הַדַּק שֶׁל הַשַּׁחַר
וּבִשְׁקִיעָתָהּ בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.
מֻפְלָא שֶׁאַתָּה מֵקִיץ בַּבֹּקֶר חַי וּמֻפְלָא שֶׁגּוּפְךָ
הִגִּיעַ לְגִיל מֻפְלַג כָּזֶה.
מֻפְלָא שֶׁשִּׁנֵּי הַטּוֹרֵף נִנְעַצוֹת בְּדִיּוּק בִּבְשָׂר הַנִטְרָף
וּבְרָכָה וּקְלָלָה חוֹבְקוֹת זוֹ אֶת זוֹ.
וְהַיּוֹרֶה, כְּבָר בְּרֵאשִׁית סֶפְּטֶמְבֶּר, כְּחוֹמָה שֶׁל אֲוִיר – לֹא מֻפְלָא?
וְרָאִיתָ אֶת פָּרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ (פָּרָה מֻפְלָאָה, אֵין לְהַכְחִישׁ)
אֵיךְ טִפְּסָה עַד קְצֶה הֶחָצָב (כְּאִלּוּ הִדְבִּיקָה אֶת פִּסְגַּת
אֶל קַפִּיטָן בְיוֹסֶמִיטִי אוֹ אֶת הַקִּיר הַצְּפוֹנִי שֶׁל הָאַיְגֶר
בָּאַלְפִּים הַבֶּרְנָאִים) וְלֹא אִבְּדָה גַּם לֹא נְקֻדָּה אַחַת מִגַּבָּהּ?
הֲלֹא מֻפְלָא הוּא שֶׁגּוּשׁי אֵשׁ וְגוּשִׁי קֶרַח מִלִּפְנֵי טְרִילְיוֹן שָׁנִים
מְצִיצִים עָלֶיךָ כְּעֵינֵי שַׂחְקָנִים דֶּרֶך חוֹר בְּמָסָךְ הַבַּמֶּה
נִצְנוּצִים נִצְנוּצִים?
וּמֻפְלָא, מֻפְלָא שֶׁמִּתּוֹךְ הָאֲדָמָה בּוֹקְעִים גִּבְעוֹלִים יְרֻקִּים זְעִירִים
שֶׁסּוֹפָם הַלֶּחֶם שֶׁאַתָּה וַאֲנִי אוֹכְלִים

עַל חֻדּוֹ שֶׁל סַכִּין.

**

שירה מתוקה
חזי לסקלי

קַיֶּמֶת תַּקָּלָה הַמְּעִידָה עַל קֹשִׁי כָּלְשֶׁהוּ,
וּמִתַּחְתֶּיהָ אוֹ שֶׁמָּא מֵעָלֶיהָ, קַיֶּמֶת קְלִּילוּת מַפְלִיאָה
שֶׁאֵין בָּהּ כָּל סִבּוּךְ.
בַּתָּוֶךְ, בֵּין הַקֹּשִׁי לַקְלִּילוּת יֵשׁ
מִלּוּי שׁוקולָדָה מְ-צֻ-יָּ-ן.

**

שיעור עברית הֵא
חזי לסקלי

כְּשֶׁהַמִּלָּה תַּהֲפֹךְ לְגוּף
וְהַגּוּף יִפְתַּח אֶת פִּיו
וְיֹאמַר אֶת הַמִּלָּה שֶׁמִּמֶּנָּה
נוֹצַר –
אֲחַבֵּק אֶת הַגּוּף הַזֶּה
וְאָלִין אוֹתוֹ לְצִדִּי.

**

אִם תִּרְצוּ
חזי לסקלי

אִם תִּרְצוּ סְפָּגֶטִי בּוֹלוֹנֶז,
תְּקַבְּלוּ אֶת כָּל הַסְּפָּגֶטִי בּוֹלוֹנֶז שֶׁבָּעוֹלָם.
אִם תִּרְצוּ אֶת כָּל הַסְּפָּגֶטִי בּוֹלוֹנֶז שֶׁבָּעוֹלָם,
תְּקַבְּלוּ בְּקֹשִי מַעֲטָפָה רֵיקָה עִם פֶּתֶק:
"מִשְׁלוֹחַ הַבּוֹלוֹנֶז אָבַד בַּדֶּרֶךְ
מִמַּרְסֵי לְחֵיפָה;
אוּלַי טָבַע בַּיָּם
אוּלַי נֶחְטַף בִּידֵי אוּזְבֶּקִים מְשֻׁלְּחֵי רֶסֶן
אוּלַי הִתְפּוֹצֵץ בְּטָעוּת".
אִם תִּרְצוּ אַהֲבָה,
תְּקַבְּלוּ בְּקֹשִי מַעֲטָפָה רֵיקָה, בְּלִי כְּתֹבֶת,
בְּלִי כְּלוּם.
אַחֲרֵי הַבְּכִי וְהַשֵּׁנָה תָּבִינוּ שֶׁאֶפְשָׁר
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּעֲטָפָה הָרֵיקָה,
לָשִׂים בָּהּ מַשֶּׁהוּ:
אוּלַי שֶׁבֶר זְכוּכִית
אוּלַי טַבַּעַת שֶׁהִתְעַקְּמָה
אוּלַי קְוֻצַּת שֵׂעָר. מַשֶּׁהוּ.
אִם תְּבַקְּשׁוּ מַעֲטָפָה רֵיקָה,
תְּקַבְּלוּ אַהֲבָה,
אֶת כָּל הָאַהֲבָה שֶׁבָּעוֹלָם.

**

הַנְּקֵבָה הַנּוֹהֶמֶת אוֹ הַנְּקֵבָה הַמְעַלֶּפֶת
אמירה הס

לֹא מְהֻגָּן, יָא חַבִּיבְּתִי
בְּעֶזְרַת הַצּ'וּפְּצִיק הַנִּקְבִּי לִמְצֹץ אֶת כֻּלָּם
עַד תֻּמָּם וּלְהִשָּׁאֵר בְּתוּלָה.
דֻּבְדְּבָן
תִּיכוֹן חֲלָצֶיהָ
בָּתוּל וְ
אַגָּנֶיהָ מִי יִתְקַע בָּם יָתֵד שֶׁל מַמָּשׁ?
זוֹ אַרְמָדָה בִּלְתִּי מְנֻצַּחַת
בָּנָנָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בּוֹלְעָן

זַיִן שֶׁרָאִיתִי אֶתְמוֹל בַּחֲלוֹם
כָּבַד עַל עַצְמוֹ
נָשָׂא אֶת כָּבְדּוֹ בְּיָדָיו

שְׁעַת קְרָב
כָּל חוֹר שָׁחוֹר
קוֹרֵא לְמַפָּץ
וְאִשָּׁה אוֹרְגַזְמִית שֶׁהָיְתָה אֵי אָז
הִלּוּלִית
נָעֲלָה לְעַצְמָהּ הַבֶּתֶר
זוֹ שְׁעַת בֵּין הַבְּתָרִים
וְיֵשׁ תּוֹר
וּמְחַכֶּה הַגּוֹזָל

קְלַסְתֵּרִים
נִבְלָלִים
אֶפְרוֹחִים פָּרְחוּ
וְהַמִּתְרוֹנֶנֶת דְּאָז
שֶׁהָיְתָה
מְרוֹנֶנֶת
עַל שְׂפַת הַמָּרִינָה
עַכְשָׁו מִתְבּוֹנֶנֶת:
צוֹעֶדֶת אֶבֶלִינָה
אֲבָל סְבֶטְלִינָה
סְטֶלָה אֶת קָתְרִינָה
מָצְצוּ עִם פָּאוּלִינָה
וְהָפְכוּ מַנְדָרִינָה
תַּפּוּזִינָה
גוֹלְד עֵדֶן אֶרֶץ. חַיִּים שֶׁל זָהָב.
עַם קְדוֹשִׁים עַם נְבוֹנִים
וּבַּבּוּנִים שָׁם בַּצַּד.

**

בִּרְכַּת הַמֶּלַח
אמירה הס

וְתֵן שֶׁיָּנוּעוּ הַחַיִּים בִּגְמִישׁוּת
בְּרַכּוּת בְּדַקּוּת מְטַפְּסִים כִּקְנוֹקָנוֹת,
וְתֵן גֶּפֶן וְיַיִן לְשִׁכָּרוֹן
וַעֲשֵׂה בְּדָמִי מְשׁוּבַת שִׂמְחָה –
תֵּן בְּרַחֲמַי אֲלַטֵּף כָּל אֲהוּבֵי נַפְשִׁי
לְהַנְעִים,
וְשִׂים לִי מֶלַח סְבִיב הַבַּיִת
לִשְׁמֹר עַל כֻּלָּנוּ, וּמֶלַח סְבִיב גּוּפִי
לְשָׁמְרוֹ לָנוּ, וּמֶלַח וְאֹרֶז וְשֶׁפַע יָמִים,
שֶׁלֹּא יְהַלֵּכוּ בְּתִקְרַת רֹאשִׁי בְּקַבְקַבֵּי עֵץ,
שִׂים סְבִיב מִכְסֵה רֹאשִׁי הֲמוֹן מֶלַח
שֶׁלֹא יְדַדּוּ עָלָיו נְהָמוֹת,
וּמֶלַח הֲמוֹן מִפְּנֵי צִלְצוּלִים תּוֹעִים
וְשִׂים מֶלַח מָלֵא סָבִיב הָאוּלָם
וְהָבֵא לִי בְּרָכָה.

**

היה לי מורה
אהרן אלמוג

הָיָה לִי מוֹרֶה שֶׁהָיָה נִכְנַס בְּסוּפָה לַכִּתָּה וְאוֹמר:
לִרְשֹם מַהר
מָה לִרְשֹם הָיינוּ שוֹאֲלִים
ֹלא חָשוב, לִרְשֹם
וכָךְ רָשַמְנו כָל הַשָנָה
וכָךְ אֲנִי רוֹשם עַד הַיּוֹם

**

מוריד הגשם
אהרן אלמוג

בְּ־1942 עָשִׂיתִי עִגּוּל וְלֹא יָצָאתִי מִמֶּנּוּ
עַד שֶׁלֹּא יָרְדוּ גְּשָׁמִים
אוֹתוֹ יוֹם הוּצְפוּ בָּתִּים וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים כִּמְעַט טָבְעוּ
בָּאתִי הַבַּיְתָה וְאָמַרְתִּי: זֶה אֲנִי
מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם
נָתַן לִי אָבִי סְטִירַת לֶחִי וְאָמַר: זֶה אֲנִי
מוֹרִיד הַסְּטִירָה.

שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן עָמַדְתִּי לַשָּׁוְא עַד הַצָּהֳרַיִם
בָּאוּ יוֹנִים וְהָגוּ עָלַי אַהֲבָה.

לַמָּחֳרַת הָלַכְתִּי לְבֵית סִפְרִי כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ
רְעִידַת אֲדָמָה וּמוּכָן לְהִתְפַּשֵּׁר עַל לִקּוּי חַמָּה
בָּאתִי וְהִנֵּה הַשַּׁמָּשׁ נִצָּב בַּשַּׁעַר וּמִסָּבִיב דְּמָמָה.
לֹא מוֹרִים וְלֹא חֲמוֹרִים, אָמַר הַשַּׁמָּשׁ בְּמִין זֶמֶר וְהֵחֵל
רוֹקֵד עִם הַמַּטְאֲטֵא. שְׁבִיתָה.

בַּצָּהֳרַיִם בָּאתִי הַבַּיְתָה וְאָמַרְתִּי: זֶה אֲנִי
מֵבִיא הַשְּׁבִיתָה.
שְׁאָלַנִי אַבָּא: וְכֶסֶף יָכוֹל אַתָּה לְהָבִיא
עָנִיתִי שֶׁכֹּחִי רַק בִּדְבָרִים רוּחָנִיִּים
אוֹתוֹ לַיְלָה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִי אוֹמֵר לְאִמִּי:
בְּנֵנוּ זֶה לֹא בְּדַעְתּוֹ.

יֶלֶד הָיִיתִי וְלֹא יָרַדְתִּי לְסוֹף דְּבָרָיו אַךְ קֶסֶם הַמִּלִּים
שָׁמוּר עִמִּי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

**

עֵץ אַגָּס
רחל

יַד הָאָבִיב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה
וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ
עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב,
וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב
הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.

הֵן תָּבִין: לֹא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵּשׁ
עַל פִּרְחוֹ הָאֶחָד שֶׁכָּמַשׁ
בִּנְשִׁיבַת הַסְּתָו הָאַכְזָר –
אִם אָבִיב מְפַיְּסוֹ וּמַגִּישׁ לוֹ, חַיֵּךְ וְהַגֵּשׁ,
זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!

**

לְאַהֲבָתִי, כְּשֶׁתַּשְׁכִּים
יאיר הורביץ

שָׁקֵט שָׁקֵט הָעֶרֶב עוֹבֵר
בָּעֵץ וּבַלֵּב. הָאֲדָמָה,
פָּנִים מַפְקִירָה לְבִרְכַּת שָׁמַיִם וְהָרוּחַ
בַּהֲפִיחוֹ צִנָּה יְפַזֵּר
אֶת הַקֶּסֶם הַמַּאֲפִיר בַּעֲלֵי שַׁלֶּכֶת וִיבַשֵּׂר
לִזְרָעִים מְיַחֲלִים אֶת בּוֹא
הַמַּיִם בְּשָׁרָשִׁים צְמֵאִים. שָׁקֵט

שָׁקֵט בְּאַהֲבָתִי. שׁוּבִי
שׁוּבִי לְקִסְמֵךְ אַהֲבָתִי, שׁוּבִי
נְסוּכָה פְּנֵי מַלְאָכִים, פְּנֵי מַלְאָכִים אַהֲבָה לִי,
נָחִים עַל אִיִּים מַלְאָכִים וְאוֹר
פְּרָחִים נִפְקַח מְהַלְּכִים, בְּעֶדְנָתָם שָׁטִים
עַל יַמִּים, נֶעְלָמִים,
וְרַק הַלֵּב בּוֹדֶה קִנְאָתָם בַּמַּלְאָכִים הַנָּחִים
עַל אִיִּים, בָּאִיִּים עֶרֶב

עוֹבֵר שָׁקֵט שָׁקֵט. הָאֲדָמָה,
פָּנִים מַפְקִירָה וּמַשַּׁב רוּחוֹת יְצַנֵּן בַּאֲוִיר צָלוּל לְאַהֲבָתִי,
כְּשֶׁתַּשְׁכִּים.

**

חמדה
דליה רביקוביץ

שָׁם יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ,
וְהַזְּמַן הַהוּא הָיָה יוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁבָּת
וְכָל בַּדֵּי אִילָנוֹת הָיוּ מִתְעַצְּמִים לִגְבֹּהַּ.

וְהָאוֹר הֵחֵל מִסָּבִיב שׁוֹטֵף כְּנָהָר לִנְבֹּעַ,
וְגַלְגַּל הָעַיִן אֶת גַּלְגַּל הַחַמָּה חָמַד.
אָז יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ.

הִזְהִירוּ רָאשֵׁי הַשִּׂיחִים וְהָאוֹר לֹא יָדַע שָׂבֹעַ,
נִתַּךְ בְּגַלֵּי הַנָּהָר וּבְכָל אַדְווֹתָיו נִצַּת,
אַף רֹאשִׁי הָיָה בְּעֵינָיו כְּתַפּוּחַ זָהָב לִבְלֹעַ.

שׁוֹשַׁנֵּי נָהָר צְהֻבּוֹת פָּעֲרוּ אֶת פִּיהֶן לִבְלֹעַ
אֶת אַדְווֹת הַנָּהָר בְּחָפְזָן וְגִבְעוֹל הָעֵשֶׂב הַשָּׁט,
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁבָּת
וְכָל בַּדֵּי אִילָנוֹת מִתְעַצְּמִים בִּתְשׁוּקָה לִגְבֹּהַּ
וְאָז יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוה.

**

ציפייה
שירה סתיו

עַל הַבֶּרֶז תָּלוּי בַּלוֹן גּוּמִי אָדֹם
לִכְלֹא אֶת הַטִּפְטוּף
וּמֵעָלָיו בְּמִסְגֶּרֶת הַחַלּוֹן
תְלוּיִים עֲנָנִים, מַלְבִּינִים כְּבֵדִים
עַל מָסָךְ כָּחוֹל מָתוּחַ

כַּמָּה שָׁעוֹת, כַּמָּה יָמִים, כַּמָּה נְצָחִים
דְּרוּשִׁים עַד לַפְּקִיעָה הַזֹּאת?

אִם הָעֲנָנִים יִתְגַּשְּׁמוּ זֶה יִהְיֶה הִשִּׂיא.

**

אברהם חלפי

רַק אֱלֹהִים (אִם יֶשְׁנוֹ)
רַק הוּא, רַק הוּא (שֶׁאוּלַי אֵינֶנּוּ)
יוֹדֵעַ כִּי הַלֵּב תָּמִיד חוֹזֵר לְיָשְׁנוֹ,
וְאַהֲבָה תַּחֲלִיאֶנּוּ,
וְקִנְאָה תִּרְדְּפֶנּוּ,
וְתָמִים הוּא כְּפֶרֶא יוֹשֵׁב יְעָרוֹת,
וּבוֹכֶה,
וְצוֹחֵק –
עֵת הָאֹשֶׁר קָרֵב אֵלָיו אוֹ מִתְרַחֵק.

**

אברהם חלפי

נִפָּרֵד מֵאֵלֶּה שֶׁקָּשֶׁה לְעָזְבָם –
לֹא בְּקוֹל רָם.

נֹאמַר לָהֶם רַק, כִּי אֵין לְהָשִׁיב
אֶת אֲשֶׁר אֵין לְהָשִׁיב.

נַזְכִּיר לָהֶם רַק (אוֹ מוּטָב לֹא נַזְכִּיר)
שׁוּרָה כָּלְשֶׁהִי אוֹ בַּיִת מִשִּׁיר.

וְאִם בְּלַהַט לִבָּם נִפָּגֵשׁ –
נְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ.

נְצַנֵּן אֶת הַחֹם הַנּוֹדֵף מִיָּדָם,
נַשְׁאִירֵם לְבַדָּם

**

אברהם חלפי
חַיִּים

אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָם תָּמִיד
כְּמַשֶּׁהוּ כָּחֹל,
כְּמַשֶּׁהֵם
דְּמוּיֵי שָׁמַיִם וּזְרוּעֵי עָפָר,
הַרְבֵּה הַרְבֵּה עָפָר.

יָפֶה לָהֶם הַשֵּׁם.
וּמִי יָכוֹל לָשִׁיר אוֹתָם עַד תֹּם?
אֲנִי יָכוֹל לִשְתֹּק אוֹתָם הַרְחֵק הַרְחֵק
עַד
מֵעֵבֶר לַדְּמָמוֹת
כֻּלָּן.

**

אברהם חלפי

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד
הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי.
הָיִיתִי חוֹצֶה אֶת הַיָּם
בְּרַגְלַי
עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד.

**

ולסיום, יהודה עמיחי, לגזור ולשמור: