Big Mouth (נטפליקס) שעלתה השבוע לעונה שניה, מספרת על חמישה נערים ונערות בגיל ההתבגרות שלומדים בחטיבת ביניים בפרברי ניו-יורק, ומתמקדת בעיקר בחוויות ההתבגרות המינית שלהם. העיסוק במין בסדרה הוא חדשני ופורץ דרך, כי הוא מצליח לדבר על כל ההיבטים השונים של עולם ההורמונים המשתולל של בני נוער באופן ישיר, נועז, דביק מנוזלי גוף, כזה שהולך על הגבול של פוגענות, ובכל זאת שומר על גישה חיובית, חינוכית במובן הכי-לא-מבאס של המילה. אה כן, וזאת סדרה מצוירת.
פורסם לראשונה בשינויים קלים במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-15.6.2018
170 עמודים אל תוך לרקוד בחשכה – הכרך הרביעי בסדרה האוטוביוגרפית 'המאבק שלי' – מנסה קרל אובה קנאוסגורד הצעיר להשיג מכונת כתיבה עבור עבודתו החדשה בתור מבקר תקליטים. כשהוא מבקש מאמו עזרה, הוא מופתע לגלות שלאביו הייתה מכונת כתיבה, ומתקשה להאמין שהוא השתמש בה, כך מתברר, גם כדי לכתוב שירה. ההשתאות של קנאוסגורד הצעיר לנוכח האפשרות שאותו גבר גס ואיום שהתעלל בו בילדותו התעניין בשירה רומנטית ואף חטא בכתיבה, הוא רגע חשוב בהבנת המעשה הספרותי שלו. אם הגבר שקרל אובה הצעיר נידון להיות כשיתבגר הוא בן דמותו של אביו, הרי שעבורו הספרות היא מעשה של התנגדות.
כולנו חברים בכל מיני קבוצות, לפעמים בלי שאנחנו בוחרים בהן. יש אנשים שאלרגיים לפרווה של חתולים, הם שייכים לקבוצה הזאת. יש אנשים שבחרו להיות טבעונים, הם בחרו להשתייך לקבוצה הזאת. גם אני חבר בכמה קבוצות שבחרתי להשתייך אליהן – אני שמאלני, אני דתי לשעבר, אני אוהב-ספרים-אוכל-מוזיקה. אני חבר גם בכמה קבוצות שלא בחרתי להיכלל בהן – אני יהודי, אני ישראלי, אני חצי-תוניסאי וחצי-אפגני (!), אני הומו, הכל ידוע. אבל יש עוד קבוצה אחת, כמעט שקופה, שאני משתייך אליה כבר שנים. הגיע הזמן להגיד את זה בקול, אוי ואבוי, שאלוהים ישמור אותי – אני גבר.