פורסם בשינויים קלים במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-17.3.2017

בבוקר של ראיון עבודה, מתעורר פוּרוֹ הניגרי במיטתו, ומגלה שהפך ללבן. עיניים ירוקות, שיער ג'ינג'י ועור חיוור – כל החבילה. ובכן, לא בדיוק; למרות שפוּרוֹ האומלל מחליט לברוח מהבית ולנסות לפתוח דף חדש, יש שני דברים שהוא לא מצליח להשאיר מאחוריו: את המבטא הניגרי שלו ואת… התחת השחור שלו, שנשאר בדיוק כפי שהיה. כך נפתח Blackass, הרומן הראשון של הסופר הניגרי איגוני בארט.

עלילת הספר היא מחווה ל"גלגול" של קפקא, וכמוהו היא לא מתעכבת על שאלות כמו כיצד ומדוע. היא ממשיכה כאילו אנשים באמת מתעוררים בבוקר כשצבע עורם התחלף, והם פשוט צריכים ללמוד להתמודד עם זה. פוּרוֹ לומד על בשרו (ועל עורו), שלהיות לבן בניגריה זו משימה לא פשוטה. זרים ברחוב מצביעים עליו ומכנים אותו בשמות, סוחרים ונהגי מוניות מפקיעים לו מחירים מתוך הנחה שהוא עשיר, וכולם בעיקר תוהים מה עושה פה האיש המוזר הזה שנראה כמו רוח רפאים. אבל למרות תחושת הזרוּת הפתאומית שהולמת בו, כבר כשהוא מגיע לראיון העבודה פוּרוֹ מבין שיש גם לא מעט יתרונות בלהיות לבן. הדלתות הלא-צפויות שנפתחות לו מכל עבר מובילות אותו למסע משונה ואבסורדי ברחובותיה של לאגוֹס בת ימינו, המצטיירת כעיר צבעונית, תזזיתית ומוטרפת למדי.

Blackass סימן את בארט בקרב המבקרים בתור אחד הסופרים הטובים ביותר באפריקה היום, ומשווים אותו לשמות כמו צ'ינואה אצ'בה ואלן מבּנקו; ונדמה שבצדק – כי מה שיכול היה להישאר בגדר גימיק, "ספר על בחור לבן עם תחת שחור", הוא למעשה מופע ספרותי ממזרי ונועז שחורג הרבה מעבר לרעיון המקורי שעומד בבסיסו. השינוי הפיזי שעובר פוּרוֹ משמש כבסיס לטרנספורמציות שונות שמתקיימות בספר – בין זהויות, בין סגנונות כתיבה ובין זרמי תודעה שונים. גם ברגעים בהם הסאטירה בספר חוטאת בדידקטיות, בארט לא מפקיר את הדבר החשוב ביותר – הסיפור. הכתיבה הקלילה, החכמה ומלאת החמלה שלו מאפשרת לעלילה הסוחפת להתקיים לצד הזעקה הפוליטית והחברתית של הספר, מבלי לחתור תחתיה או להחליש אותה.

Blackass // A. Igoni Barrett, 2015