שלא נדע, חלק ג': המדריך התרבותי למצוברחת ולדכאוני

מוזיקה, ספרים, שלא נדע

לא תמיד צריך סיבה. לפעמים זה פשוט קורה. נוחת, מלמעלה. זה לפעמים קצת חסר שם. זה חסר פנים. זה חמקמק. אבל הוא שם, או-הו, ועוד איך. קמים איתו בבוקר. זה יושב על החזה. זה שוחה בעיניים. זה שואב את האנרגיה. חרדה? דיכאון? באסה? ראמה? חורף? יש לו כל מיני פנים. אבל גם כשלא מזהים אותם, הוא שם. תסמכו עליו.